החלטה בתיק בש"א 179420/06

עסקינן בשתי התנגדויות לביצוע 2 שיקים שהוגשו ע"י המשיב בהוצל"פ, המשוכים ע"י "קסלסי רחל, קניטלר רועי - מיקרו בר", לפקודת המשיב, והנחזים להיות בחתימת המבקש. השיקים הוצגו לפירעון וחזרו מהבנק הנמשך בציון "מוגבל". קרן השיקים היא 16,600 ש"ח. בנוסף להתנגדויות, הוגשה בבש"א 179639/06 בקשה להארכת מועד.

המבקש היה אחד מבעלי בר קפה בת"א (להלן - מיקרו בר), אותו ניהל במשותף עם אחת בשם רחל קסלסי (להלן - רחל). מדובר באותם צדדים, במסכת עובדות זהה, ולפיכך, בהתאם להחלטתי מיום 7/1/07, נשמעו שני התיקים שבכותרת במאוחד, וההחלטה מתייחסת לשניהם.

המבקש טוען, כי הוא ורחל רכשו את מיקרו בר, ולצורך ניהולו פתחו חשבון בנק משותף. נקבע שחתימות שני הבעלים יחד יחייבו את החשבון. לטענתו, באפריל 2005 מכר את חלק לרחל ולמר אורי יוסף, ומאז אינו הבעלים, ואינו האחראי לניהול העסק. נטען, כי ככל הנראה, רחל ו/או אורי יוסף משכו שיקים מחשבון הבנק ללא ידיעתו ו/או הסכמתו, וזייפו חתימותיו, ע"מ לפורעם בעתיד במזומן. נטען, שלא חתם על השיקים ולא ידע כלל על קיומם, ועם היוודע על דבר זיופם, הגיש תלונה במשטרה. כן נטען, שעפ"י בקשת הביצוע, אינו חתום על השטר כמושך, מסב או ערב, לא מכיר את המשיב, ומעולם לא התחייב כלפיו לתשלום כלשהו. עוד עולה מבקשת הביצוע, לטענתו, כי תיק ההוצל"פ נפתח נגד רחל ומיקרו בר, ולא נגדו, ולכן, אינו צד לבקשת הביצוע, כפי שעולה מסעיף ו' לבקשה, ומשכך, הבקשה אינה מגלה עילת שטרית.

אשר להארכת המועד בבש"א 179639/06, נטען, כי כשנודע לו על פתיחת תיק הוצל"פ הראשון נגדו פנה למשיב לקבלת העתק ממסמכי התיק, וגם מבדיקה שערך בהוצל"פ, התיק הנוסף לא היה חלק מהם. לטענתו, כשקיבל פירוט התיקים מהמשיב, לא נאמר לו דבר אודות התיק הנוסף, ולכן לא ידע ולא יכול היה לדעת על פתיחת תיק נוסף. לטענתו, מעולם לא קיבל את האזהרה, ורק ביום 3/3/06, עת הגיש המשיב בקשה דחופה להפקדת ערובה, נודע לו על פתיחת התיק הנוסף. כן נטען, שהמשיב פעל בניגוד לתקנות ההוצל"פ ופתח 2 תיקים, וכי ניסיונו לאתר העתק המסירה בתיק ההוצל"פ השני - לא צלח.

בדיון הוצגו למבקש השיקים שנחזים להיות חתומים על ידו במקום המיועד לחתימה. מעיון בשיקים טען המבקש, כי השיקים זוייפו ע"י רחל ואורי יוסף, וחזר על עיקרי טענותיו שבתצהיר.

הצדדים הגישו את סיכומיהם עפ"י החלטתי בעניין. המשיב טוען בסיכומיו, כי ההתנגדות בבש"א 179639/06 הוגשה באיחור של כחודשיים ממסירת האזהרה (26/2/06), לא ציין כל טעם מיוחד בעניין, ומטעם זה בלבד דין ההתנגדות להידחות. לטענתו, טענות המבקש לא גובו במסמכים, הגם שב"כ המבקש התנגד לזמן לדיון פקיד הדואר שמסר האזהרה. נטען ששיחות טלפון בין המבקש למשיב, מלמדות על חבותו של המשיב שכן אחרת, למה יזם את השיחות

לעצם ההתנגדות, נטען לחבות משותפת של המבקש ורחל כלפי המשיב מכוח השותפות בחשבון הבנק, למרות טענתו, כי עזב את העסק. כן נטען, כי המבקש הגיש תלונה במשטרה רק ביום 12/2/06 בחצות, לאחר שחתם על תצהירו, וכפי הנראה, לאחר שתודרך ע"י ב"כ, ועד ליום הדיון לא טרח לברר אודות התלונה. לטענתו, המבקש לא דאג להסיר את שמו מהחשבון המשותף, וכל טענתו היא, שהגביל את החשבון עת יצא מהעסק. כן נטען, שהשיקים נושאים את שמו, מספר הזיהוי שלו, פרטי חשבון הבנק, וחתימתו בצירוף חותמת החברה המחייבת את בעלי החשבון. עוד נטען, שהמבקש נמנע מלצרף דוגמאות חתימה בבנק, ועל גבי מסמכים שונים, וטענותיו הכלליות, שאינו חתום על השיקים, ובהעדר אסמכתאות, אינן מלמדות על הגנה ראויה עפ"י שטר.

המבקש חוזר בסיכומיו לעניין הארכת המועד ומוסיף, שמדובר בשיקים שמספריהם עוקבים, וחזקה ששניהם היו בידי המשיב באותה עת. לגבי העדר עילת תביעה נטען, שדין הבקשה להידחות, שכן לא נטען בבקשה, כי המבקש חתם או הסב את השיקים, וכי ניכר מעיון בשיקים שהם נושאים חתימה יחידה של "חלי", טענותשלסברתו לא נסתרו בחקירת המבקש.

לאחר עיון בחומר שבתיק, הדיון, וסיכומי הצדדים, אני סבור כי קיימת למבקשת הגנה לכאורית אפשרית לגופו.

לעניין מועד הגשת ההתנגדות בתיק 2300206065 (התיק השני), ובהתחשב בכך שהמבקש התנגד לביצוע התיק הראשון ובמועד שאושר ע"י ראש ההוצל"פ באילת, בהחלטתו מיום 22/10/06, בתיק הוצל"פ 2361040055 וכאשר סביר, וכפי שהיה בפועל, למבקש טענות זהות כנגד התיק השני אותן העלה כבר במסגרת התיק הראשון, מה שבוודאי מנטרל במידה ניכרת את אינטרס המשיב לסופיות הדיון, בהיעדר התנגדות במועד, וכאשר ישנה טענה כנגד המסירה עצמה ומדובר בכל מקרה באיחור של ימים ולא חודשים, אני סבור כי ניתן לאשר הגשת ההתנגדות בתיק השני במועד בו הוגשה.

באשר לטענת הזיוף בחלק המיועד לחתימה, אין מדובר בזיוף שיוחס למשיב ו/או לנפרע, אלא לשותפתו של המבקש, רחל, המורשית חתימה בשם מיקרו בר יחד עם המבקש, ו/או לאורי יוסף. מדובר בחתימה הנחזית להיות חתימת המבקש, יחד עם זאת, הוצגה תשתית מספקת, שעניינה תרמית בעניין מצד שותפתו. טענות המבקש בחקירתו, ובכלל זה טענת הזיוף, לא נסתרו, ויש לבררן במשפט עצמו.

"תכליתה של החקירה הנגדית של המצהיר נועדה כדי להביאו לנסיגה מן הגרסה הכלולה בתצהיר ולהציל מפיו הודאה אשר ממוטטת את יסוד הגנתו של הנתבע...אם נעשתה חקירה ממושכת והמצהיר לא נסוג באופן מממשי מגרסתו שנתגלתה בתצהיר צריך לתת לנתבע רשות להתגונן"[בר אופיר " סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה", מהדורה שביעית (2004) עמודים 154-155].

הגם שמדובר בטענות בעל פה של המבקש, ובהעדר אסמכתאות בשלב דיוני זה לגרסת המשיב, ומלבד אחיזתו בשיקים, הרי שעדיין מדובר בהגנה לכאורית המספיקה בשלב הרשות להתגונן.

לפיכך אני מחליט ליתן למבקש רשות להגן על פי התצהיר שיהווה כתב הגנה.

בין לבין הוגשה בקשה לביטול עיכוב יציאה מן הארץ שניתן בתיק הוצל"פ 2300206065, הוגשה בעניין בקשה, תגובה ותשובה. לאחר עיון בהן, ובהמשך להחלטתי לעיל, לעניין מתן רשות להתגונן והמשך הדיון בפסי תובענה בסדר דין מהיר, אני סבור שאין מקום להמשך הליך עיכוב היציאה שהוטל בהוצל"פ ועפ"י הבקשה והעיתוי שם.

בשלב זה יש לברר החבות, כפי קביעתי, ולא ראיתי הצדקה להמשך עיכוב היציאה ועפ"י הכללים הנהוגים לעניין בתקנות סדר הדין האזרחי (ולהבדיל מן ההליך שננקט בהוצל"פ בשעתו). משכך אני מורה על ביטול צו עיכוב היציאה כמבוקש בבקשה מיום 2/9/07 וזאת מבלי לפגוע בזכות המשיב להגיש בקשה חדשה בעניין במסגרת תיק זה והיה ויתבררו לו נסיבות קונקרטיות חדשות המצדיקות בקשה מעין זו.

לעניין הוצאות הארכת המועד, הבר"ל וביטול עיכוב היציאה אתייחס בסיום התיק שכן מותב זה דן בתיק עד גמר.

לגבי המשך הדיון אני קובע :-

1.        תצהיר המבקש יהווה כתב הגנה.